בפרק 56 של פודקאסט ״הקוריאנים עם איציק יונה״ – בחלקו השני של הריאיון עם ד"ר אלון לבקוביץ, אנו צוללים עמוק אל תוך ההשפעה התרבותית והכלכלית של הגל הקוריאני בעולם ובישראל. דרך עיניו של חוקר ומרצה בכיר, אנו בוחנים מה גורם לצעירים וצעירות ישראלים לנהור ללימודי אסיה, כיצד נטפליקס הפכה לשגרירה החזקה ביותר של קוריאה הדרומית, ומה הופך את הפוליטיקה הקוריאנית לכל כך סוערת (רמז: נשיאים לא מסיימים שם בטוב).

בנוסף, הפרק נוגע בנקודות רגישות במיוחד: עתיד יחסי ישראל-קוריאה בצל מלחמת "חרבות ברזל", העסקים בזירה הבינלאומית, והמלצות חובה של ד"ר לבקוביץ לישראלים המבקרים או עושים עסקים בקוריאה.

נקודות מפתח שלמדנו בפרק:

• אפקט נטפליקס והקיי-פופ: כיצד תרבות הפופ הקוריאנית מכניסה למדינה מיליארדי דולרים והאם מדובר בטרנד חולף או בעוצמה רכה (Soft Power) מבוססת?
• דמוגרפיה בלימודים אקדמיים: המעבר של לימודי קוריאה מנישה גברית למוקד משיכה לנשים, ואיך הדרמות הקוריאניות (K-Drama) קשורות לזה.
• טיפים לישראלי בקוריאה: למה חשוב ללכת לשווקים ולסופרמרקטים כדי להבין את התרבות, וממה כדאי להיזהר באוכל המקומי.
• פוליטיקה חסרת רחמים: מדוע כמעט כל נשיאי קוריאה מסיימים את דרכם בכלא, ומה אפשר ללמוד מתרבות "הבושה" הקוריאנית?
• הזווית הישראלית: כיצד המלחמה בישראל משפיעה על היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם סאול, ומה צופן העתיד.

סיכומי הפרק

• 00:00 – פתיח והצגת חלקו השני של הריאיון.
• 01:20 – חתך סטודנטים בלימודי קוריאה: השפעת תרבות הקיי-פופ והקוסמטיקה הקוריאנית.
• 03:30 – כוחה של נטפליקס בקידום תרבות דרום קוריאה והרווח הכלכלי העצום.
• 05:13 – האם ההערצה העולמית לקוריאה היא טרנד חולף? תובנות על חברות קוסמטיקה.
• 08:17 – המלצות תרבותיות: מתי לחגוג את חג הפפרו (Pepero) וחוויות אוכל מקומי.
• 11:45 – נדיבות קוריאנית: עזרה לזרים ותרבות האירוח מול קשיי השפה.
• 14:30 – מוסד הנשיאות הקוריאני: למה פוליטיקאים ונשיאים מוצאים את עצמם בכלא.
• 19:30 – יחסי ישראל-קוריאה והשפעת מלחמת חרבות ברזל.
• 25:12 – קמפוסים סוערים: המאבק ההסברתי של ישראל באוניברסיטאות בקוריאה.
• 29:52 – דברי פרידה וסיכום.

תמליל הפרק המלא

אלון 00:00: אבל אנחנו רואים בצד הקוריאני יותר ויותר זהירות, לארח ישראלים, לעשות כינוסים שכוללים ישראלים, מחשש של מה יהיה. לא בכל המקומות זה קיים.

[מוזיקת פתיח]

איציק 00:22: הקוריאנים, פרק 56. הדוקטור שב מצפון קוריאה, חלק שני. שלום לכולם, אני איציק יונה. אהלן לחלק השני בשיחתנו עם ד"ר אלון לבקוביץ, ראש המחלקה ללימודי אסיה באוניברסיטת בר אילן ומומחה לקוריאה. בחלק הראשון שוחחנו עם אלון על חווית הביקור הייחודית שלו בצפון קוריאה, מה הביא אותו לחקור את קוריאה, ועל הנהירה של הסטודנטים כיום ללימודי קוריאה. בחלק הזה – מה יש בקוריאה מעבר לקוסמטיקה וקיי-פופ? האם אלון מוכן להמליץ על מוצרים לקנות בקוריאה? איפה הוא ממליץ להסתובב כשאתם בקוריאה, וגם על יחסי ישראל וקוריאה, ועוד ועוד. יחד איתי תמר מרום כושר, הנספחת הכלכלית לדרום קוריאה מטעם מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה.

איציק 01:20: אלון, דווקא יש לי שאלה, אל תכעס עלי כשאני שואל אותך, אבל אני מחזיר אותך רגע אחד לאולם שלך עם המאה סטודנטים שנרשמו לקורס שלך. אתה יכול רגע לעצום את העיניים ולהגיד לי כמה מהם היו בנות וכמה מהם היו בנים באחוזים?

אלון 01:36: במקרה של הקורס של המאה, היה 50-50, מכיוון שבאו ממחלקות שונות. אכן, יש איזה דימוי מסוים של כל הנושא של הקיי-פופ, הקיי-דרמה, הקיי-קוסמטיקס וכל הקיים האחרים, מביאים בעיקר את המגדר הנשי. ותחומים אחרים, מביאים את הגברים, כל הנושא של מלחמה שאנחנו יכולים לדבר על זה שעות, מביאים את הצד הגברי. אבל יש פה שיפט מעניין, שאנחנו רואים שיש כניסה של סטודנטים גם לתחומים האלה. אני מנסה להרחיב את הנושא הזה… בואו נסתכל על הצד השני שאתם מתעסקים בו – על הכסף. לא רק לדעת לשיר את השירים בעל פה. הכנסתי להם דוגמה מטלה לרקוד ולשיר, לצערי הם לא היו בטוחים אם אני צוחק או רציני… אבל אני משתמש בקיי-פופ וקיי-דרמה להביא אותם לקוריאה ואז לקחת אותם לתחומים אחרים שחשוב שידעו, נושאי כלכלה, פוליטיקה, אלו נושאים חשובים.

איציק 03:17: אוקיי. פעם כתבתי על זה מאמר שלם אצלי בבלוג, שהמקור שלו היה מחקר שעשתה פרופסורית קוריאנית שגדלה בארצות הברית שהכותרת שלו הייתה "אפקט נטפליקס" (The Netflix Effect). וזה נתן לי לחשוב מאוד מאוד, וראיתי את זה גם בעיניים. אבל אתה אומר שזה משתנה.

אלון 03:51: הזכרת את נטפליקס. ההשפעה של נטפליקס היא מדהימה. הזמינות של דרמות וסרטים שעושים בקוריאה… וההצלחות של דרמות כמו "נחיתת חירום לאהבה" ועוד כהנה וכהנה, הן מדהימות. ההשפעה שלהן או הרווח של קוריאה גם בארץ הוא מדהים.

איציק 04:19: יש הערכה קוריאנית, אם אנחנו נכנסים למספרים, שהתרומה של כל הקיי-פופ לקוריאה, התרומה הפיננסית, היא בערך 9 מיליארד דולר בשנה. רק המותג, לא הסחורות שעוברות.

אלון 04:35: רק דבר נוסף, אם תסתכל במדינות אחרות, הם ייאבקו בכל האתרים שמתרגמים דרמות או סרטים לשפות המקומיות, והקוריאנים פחות מתעסקים בזה כי הם רואים בזה אמצעי שיווק. דבר נוסף שקוריאה עשתה שינוי זה הנושא של הפאנדום (Fandom) – לקחת את המעריצים של הדרמות ולהשתמש בהם, לנצל אותם כשגרירים של רצון טוב.

תמר 05:13: אז באותו הקשר, אני חושבת כמי שחיה פה כבר כמה שנים באופן אישי, שהכוח הרך הזה, הדיפלומטיה הרכה הקוריאנית, הגל הקוריאני (K-Wave) הם אירוע מדהים שצריך ללמוד אותו. אני באופן אישי חושבת שזה טרנד. אהבת הקוריאה והמקום של קוריאה היום בעולם בחלל התרבותי, המסחרי, העסקי והתיירותי הם טרנד. ולכן אני חושבת שחייבים לנצל את המומנטום בהמון זוויות. אותי מעניין לשמוע אלון, מה אתה חושב? קוריאה זה טרנד או שזה הרבה מעבר לזה?

אלון 05:54: שאלה טובה. האמירה הזו שזה טרנד קיימת כבר כמה שנים, במיוחד על ידי אלה שלא אוהבים את קוריאה… שאומרים עוד מעט הקיי-פופ הזה ייצא מכל החורים. הם מצליחים לשמר ולהתחדש ולקדם את הנושא הזה. תסתכלי נגיד על קוסמטיקה, פעם התפיסה הייתה קוסמטיקה זולה, ואז הם התחילו לייצר קוסמטיקה יוקרתית וגם זולה, והם מצליחים להתחדש ולמכור את המותג שלהם בהצלחה. כל פעם עושים איזה טוויסט… לפני שני עשורים אם היית שואלת על קוסמטיקה, קוריאה לא הייתה בחמישייה המובילה, והם הצליחו לעשות שינוי. יש פה הבנה שזה מקור הכנסה, ואיציק ציין את המספר של 9 מיליארד. המדינה תומכת בתעשייה, סיוע באמצעים שונים, להביא לנו כסף. זה לא עבד מול הסינים, הסינים זרקו חלק מהחברות הקוריאניות שנאלצו לסגור. הסינים גבו מחיר יקר… אז מתי הטרנד הזה יסתיים? אין לי אינדיקציות. נכון לעכשיו, הם עדיין על הסוס, עדיין גורמים לאנשים לבוא לקוריאה ולחזור עם משקל עודף של מוצרים.

תמר 08:17: אז באותם הקשרים, איזה מוצרים או מנהגים היית ממליץ לישראלים לאמץ לחייכם?

אלון 08:31: צ'וקופיי (צוחק)… לא לא. פפרו! פפרו זה מדהים. ה-11 בנובמבר, חג הפפרו (Pepero). זה לקחת להטריף מדינה שלמה או בעיקר את הדור הצעיר. אני תמיד אומר לסטודנטים שלי כשהם מגיעים לקוריאה – לכו לשווקים ולסופרמרקטים, לראות איך מוכרים את המוצרים, איזה מוצרים יש שם. תחפשו את המקרר של מוצרי חלב שהוא הרבה יותר קטן מאשר בישראל, ולראות את החוויה התרבותית.

אני מנסה הכל… לפעמים עושים טעויות. בפעם הראשונה שהגעתי לקוריאה שילמתי מחיר כואב כי לא ידעתי שהאדום זה לא קטשופ אלא גוצ'וג'אנג (Gochujang) (ממרח צ'ילי חריף). אבל גם בתחום הטבעונות אנחנו רואים שיפט מדהים בקוריאה. כל נושא החלאל, ההבנה שהשוק המוסלמי של דרום מזרח אסיה הוא שוק ענק… ולחפש. יש חוויה קולינרית מעניינת ותרבותית.

אלון 11:41: עוד חוויה קוריאנית מופלאה… לקחנו מונית למקום מסוים והנהג התחרבש ב-Waze שלו, עצר ליד ניידת משטרה ושאל איך להגיע, ואמרו לו 'תוריד אותם, אנחנו ניקח אותם!'. נכנסנו לניידת והם הפעילו קצת צ'קלקה להביא אותנו ליעד. בארץ ניידת הייתה עוצרת אותך? זו החוויה של לבוא ולעזור לך. חוויה נוספת… ישבתי במסעדה והאג'ומה (Ajumma – דודה/אישה מבוגרת) ראתה אותי, אשכנזי לבן זר שלא יודע לאכול… והיא פשוט עמדה לידי, חתכה את הבשר והאכילה אותי! אני כמעט פרצתי בצחוק.

תמר 14:23: נראה שאתה מעריץ מספר אחת של קוריאה, אבל איציק מה אתה אומר? מה המנהג שלך?

איציק 14:38: מאז שהייתי בהפגנות נגד הנשיאה פאק ב-2017, מיליוני אנשים עמדו ברחוב וקראו להדיח אותה… עם נרות ביד. הלוואי עלינו תרבות של "בושה". בישראל פוליטיקאי לא הולך הביתה כל כך מהר. שם, הנשיאה ממש פחדה על חייה. כולם בחוץ במינוס עשר מעלות בקור. זה משהו פוליטי שחסר בארץ.

תמר 15:31: המקצוע הכי מסוכן בקוריאה הוא נשיא. למה כמעט כל הנשיאים הקוריאנים מצאו את עצמם בבית משפט?

אלון 15:58: אם אנחנו מסתכלים, הראשון נשלח לגלות בהוואי, אחד התנקשו בו… ויש לנו רשימה של נשיאים שנכנסו לכלא. יש לנו כמה בעיות של שחיתות… אבל הדבר החיובי שאיציק הזכיר זה שהעם יוצא לרחובות ומפגין. הציבור רואה שהוא מגן הדמוקרטיה וזה מרשים מאוד. ובית המשפט לחוקה מפרש את החוקה ומאשר את הדחת הנשיא.

איציק 18:38: ויש גם את החנינה לנשיאים או בעלי הון כמו סמסונג (Samsung).

תמר 19:31: אוקיי לקראת סיום נדבר על נושא קרוב לליבי, אתה המון שנים צופה ובוחן את היחסים בין ישראל וקוריאה. איך אתה רואה את היחסים הדיפלומטיים והכלכליים?

אלון 19:58: קוריאה בתחילת הדרך פחות השקיעה בנו. היום יש שיפור מדהים מאז שנות ה-90. הקוריאנים מתעניינים במזרח התיכון בגלל אינטרסים כלכליים. אחד האינדיקטורים המעניינים זה שאף נשיא קוריאני לא דרך בישראל, מחשש למה יקרה. שני נשיאי ישראל, שמעון פרס וראובן ריבלין, ביקרו בקוריאה הדרומית. הפוטנציאל בין המדינות הוא אדיר. ויש אופטימיות… התעשייה הצבאית הישראלית והקוריאנית זוכות להצלחה. אבל עדיין יש מתיחות אזורית. כרגע חברות תעופה כמו קוריאן אייר הפסיקו לטוס לארץ עד להודעה חדשה.

אלון 22:31: בחלק האקדמי אנחנו רואים יותר זהירות מהצד הקוריאני לאחר תחילת המלחמה. סטודנטים סינים ואסלאמיים מקבלים השפעה באוניברסיטאות הקוריאניות בגלל הצורך בכסף וסטודנטים, וזה יוצר קמפוסים שמקשים על ישראלים להשתלב או להעביר את ההסברה שלנו. זה דורש התייחסות.

איציק 28:01: היינו יכולים להמשיך לשוחח עוד שעות. תודה רבה לד"ר אלון לבקוביץ ולתמר מרום כושר, עשינו פרק מרתק.

אלון 29:23: תודה על היוזמה. ממליץ לקרוא את הפרסומים שלכם ולטוס לקוריאה.

תמר 29:41: תודה חברים, ביי ביי.

איציק 29:52: עד כאן שיחתנו עם ד"ר אלון לבקוביץ. מוזמנים להוסיף את פודקאסט הקוריאנים לאפליקציה שלכם, ולהירשם לירחון הקוריאנים. תודה רבה לעורך דן קריבולוטי, אנחנו נשתמע בפרקים הבאים של הפודקאסט הקוריאנים, פרק 56.