קו-רי-אה! !

איציק יונה

עם נעילת אולימפיאדת לונדון 2012, ברור לכל כי קוריאה הפכה למעצמת ספורט אולימפי. היא דורגה במקום החמישי עם 27 מדליות מהן 13 מזהב, מותירה אחריה מעצמות ספורט כמו צרפת וגרמניה והכי חשוב – את יפן היריבה הנצחית.

מה קרה מאז אולימפיאדת מונטריאול (1976) בה זכתה קוריאה במדלית הזהב הראשונה (היאבקות) ומאז אוליפיאדת סידני (2000) שם דורגו הקוריאנים במקום ה- 12? האם השיטה הקוריאנית עשתה זאת שוב? והאם יש לקברניטי הספורט שלנו משהו ללמוד?

מסתבר שהשיטה הקוריאנית להצלחה שוכפלה כאן שוב, בשינויים הנדרשים. להלן מספר תובנות על הדרך ומאפיניה.

יש מפקד ויש תכנית

אין שום דבר ספונטני בהצלחת ה ספורט אולימפי בקוריאה. הרוב מתוכנן על ידי הממשלה. התכנון הוא רב-שנתי ולא משתנה כשמתחלף שר או פקיד. כשהנשיא הנוכחי ניסה לשנות תכנית שעברה בממשל הקודם להעתיק את משרדי הממשל דרומה מסיאול – קם עליו העם כאיש אחד.

להחליט זה חשוב – אבל החוכמה היא בביצוע. אז איך מבצעים בקוריאנית?

תקציב ויעדים

לכל מטרה לאומית בקוריאה יש יעדים ברורים (להיות מדורגים במקום X לפחות באולימפיאדה, תוך Y שנים). ומכיון שהמטרה היא מספר המדליות – המטרה לא תהיה להביא מדליות בשחיה, כדורגל וכדומה. אלא בונים עוצמות בענפים לא פופולרים במיוחד, במקום בו להשקעה יש השפעה גדולה על מספר המדליות.

לכל מטרה לאומית יש גם תקציב ממשלתי מוגדר שמראה לכולם שהממשלה מדברת ברצינות. ממשלת קוריאה מקציבה לענפי הספורט האולימפי השונים כ- 100 מליון דולר בשנה.

רתימה של הטייקונים

כשהממשלה רומזת לטייקונים המקומיים שצריך לעזור למקצוע ספורט כזה או אחר, הם נרתמים. כך זה בכלכלה וכך זה בספורט. למה זה כך? המניעים אינם רק פילנטרופיים.

כך תומכת קבוצת יונדאי בנבחרת הקשתים כבר 27 שנה בהשקעה מצטברת של 30 מליון דולר. התוצאה: 4 מדליות זהב. קבוצת SKT תומכת בנבחרת הסייף בהיקף של כמליון דולר לשנה. התוצאה: שש מדליות. הקבוצה תומכת גם בשחיין בעל שתי מדליות הכסף – פארק טה-וון. קבוצת HANWHA משקיעה מליון דולר בשנה בענפי הרכיבה והירי וקבוצת POSCO עומדת מאחרי נבחרת ההתעמלות.

סמסונג מלכת הטייקונים – תומכת במספר מקצועות במשך שנים.

מחויבות לטווח ארוך

אף אחד מהספונסרים לא משנה את הדרך אחרי שנה שנתיים. יש מטרה לאומית ועומדים בה. המחויבות היא לאורך שנים. המעורבות של הטייקונים מביאה גם למעורבות אישית של המנהלים שלהם – הם משמשים בתפקידי מפתח באגודות הספורט. בזמן האולימפיאדה, הם עזבו הכל ונסעו ללונדון לעודד את הקבוצות שלהם וכך הם מקרינים לציבור ולנבחרות שהענף פופולרי והיעדים חשובים ללאום.

מאפיינים תרבותיים

קוריאה היא מדינה תחרותית. כל ילד יודע מגיל הגן ומכיתה א' מה הדירוג שלו ושדירוג נמוך הוא אכזבה לאבא ולאמא. להעביר את התרבות התחרותית הזאת לספורט – זה לא קשה.

הילדים הקוריאנים מכירים כלל פשוט – בשביל לנצח צריך לעבוד קשה. לא "יהיה בסדר" ולא "נסתדר". הם גם יודעים שלא לעמוד במשימה זו בושה וכלימה. אגב, שיעור ההתאבדויות בקוריאה הוא הגדול במדינות OECD והשני בעולם.

הציבור בקוריאה נוטה להירתם לחזון של גורמים ממלכתיים. הוא גם מאוד מושפע מהדרך שמכתיבים "הטייקונים".

מכוונים גבוה בצניעות – כשנשאלו ראשי הספורט הקוריאנים על ההישגים המרשימים הם ענו שתעשיית הספורט הקוריאנית הינה בתחילת דרכה.

האם אנחנו יכולים לשכפל את ההצלחה הקוריאנית גם אצלינו?

כנראה שלא. לפחות לא בדרך הזאת. השיטה עובדת מצויין במאפייני התרבות הקוריאנית. כנראה שאנחנו אנחנו צריכים למצוא דרך שעובדת הכי טוב בשבילנו.

מעניין? הרשם וקבל את כל הכתבות החדשות ישירות למייל שלך.