איציק יונהלקוריאה ולישראל עבר קורוני משותף. הנדבק הקוריאני הראשון אובחן ב- 21 בינואר השנה. חודש לפני שאומת הישראלי הראשון. ישראל הייתה הראשונה שסגרה את הגבול לקוריאנים והחזירה מטוס על נוסעיו לסיאול. אחרינו באו כולם. לקוריאנים יש זיכרון ארוך.
מצוידים בנסיון שצברו בבהלת ה MERS של 2015, עלו הקוריאנים למתקפה על הנגיף החדש. עקרונות המאבק כללו מערך בדיקות יעיל (8-10 ממוצע שעות לתשובה), שימוש במיטב הטכנולוגיה, שקיפות מלאה לציבור, משמעת עצמית ואמון של העם בהנהגה. סגר לא הוטל בקוריאה ולו ליום אחד והציבור מתבקש להישמע להמלצות. מספר החוקים והתקנות לשעת חירום-מינימלי.
בתחילת מאי היו הקוריאנים בטוחים שהם רוכבים בבטחה על שד הקורונה. מספר הנדבקים היומי היה חד ספרתי נמוך. ואז הגיעה התרופפות משמעת צפויה ואיתה התפרצויות מקומיות שבמקרים הקיצוניים כללו מאות בודדות של נדבקים. המדגרות היו מועדונים, מקומות עבודה צפופים, בתי תפילה, בתי ספר ופעילות מכירות מדלת לדלת. כל אלה מכותרים ונקטעים ביעילות מרשימה וננקטים צעדי מניעה הדוקים על מקומות שהוגדרו מסוכנים.
נכון לתחילת השבוע האחרון של יוני, מספר הנדבקים היומי הממוצע בקוריאה עלה במקצת אך עדיין רחוק מרף ה-50 ליום שנקבע לתחום הסכנה. סך הנדבקים עומד על 12,700 והמתים על 282. מספר החולים הקשים עומד על 32. המספרים נמוכים מאלה של ישראל ומדובר באוכלוסיה הגדולה מאוכלוסיית ישראל פי 5.6. תעשו חשבון.
קוריאה – כלכלה גדולה ממתינה לבשורה
המשק הקוריאני לא הושבת אפילו ליום אחד במהלך המשבר. אבל צלקות הקורונה ניכרות בכלכלה ה-11 בעולם. המדינה מוטת היצוא סובלת בעיקר מצמצום הביקושים בעולם למוצריה. על זה אין להם שליטה. התחזיות הן כי 2020 תסתיים בהתכווצות של עד מחצית האחוז בתוצר. הכלכלה העולמית צפויה להתכווץ פי עשרה. זאת תהיה השנה הגרועה ביותר לנמר האסיאתי מאז משבר המטבעות של 1998. היצוא הקוריאני, נשמת אפה של הכלכלה יתכווץ השנה בשמונה אחוזים והיבוא – בכמעט תשעה אחוזים. ולא יתווסף אף מקום עבודה למשק.
נתוני המאקרו מרשימים במיוחד אם משווים אותם למגלשות האימים בהן מחליקות כלכלות גדולות יותר. הממשל הקוריאני הזרים למשק סכומי עתק של כ- 200 מליארד דולר לתמיכה בתעשיות הליבה, בתעסוקה, במשקי הבית ובמגזרים כמו תיירות ותעופה שטרם רואים קיצו של משבר. כל אלה היו תקציבי בלימה. כעת מישהו צריך להוציא את הכלכלה הענקית הזאת אל מחוזות הצמיחה.
דיל חדש לקוריאה
אמת, הקוריאנים הרבה יותר צייתנים מאיתנו. אבל בתמורה הם מצפים מנבחרי העם למנהיגות וראייה ארוכת טווח, בעיקר בעיתות משבר. הממשל הנוכחי בראשות הנשיא מון ג'יאה-אין נענה לאתגר ובונה כיום תכנית כלכלית פוסט-קורונה שמותגה כבר כ"דיל החדש של קוריאה" – Korea New Deal. זכויות היוצרים שמורות לנשיא האמריקאי רוזוולט, שהציג בשנת 1930 תכנית לחילוץ ארצות הברית מהמיתון הגדול. נכון להיום טרם פורסם הדיל במלואו אלא רק עקרונותיו. העוצמה של תכנית קוריאנית מתחילה בשם חזק ובתקציב ענק – 62 מליארד דולר שיושקעו עד 2025. התכנית תושלם על ידי מי שיחליף את מון, שיסיים את כהונתו ב-2022. בקוריאה נשיא נבחר לכהונה אחת בלבד בת חמש שנים. הם יודעים למה. אגב, אם הנשיא החדש ינסה לשנות תכניות שאושרו כבר – הוא בבעיה עם העם.
ה"דיל החדש" מיועד ליצירת מעל חצי מליון מקומות עבודה למשק ובניה של תעשיות חדשות שיהיו מנועי הצמיחה החדשים של הכלכלה הקוריאנית. מנוע צמיחה אמור למתג את קוריאה כמובילה גלובלית. הדגשים של תעשיות העתיד יהיו סביב:
- פיתוח יישומים על בסיס רשתות הדור החמישי, הפרוסות כיום בקוריאה
- הגדלת השימוש בבינה מלאכותית. יוכשרו 100 אלף מומחים לבינה מלאכותית ותוכנה.
- תמיכה בטכנולוגיות ירוקות
- בניית טכנולוגיות לייעול צריכת האנרגיה במגזר היצרני
- בניית יישומים "ללא מגע יד" כצורך שעולה מהמגיפה העולמית הנוכחית
תעשיות קוריאניות שלא מחכות לשום דיל הן "תעשיות הנגיף" – קוריאה השכילה לנצל את יכולות הליבה שלה בתחומי הביולוגיה, הפטרוכימיה והתרופות לפיתוח ענף יצוא משגשג בחודשים ספורים: ערכות בדיקה מסוגים שונים, מכונות בדיקה, ריאגנטים, חליפות וציוד מגן, מכונות הנשמה, כפפות ייחודיות, חומרי חיטוי ועוד.
לצבוע את הדיל בכחול לבן
כשקוריאנים משיקים תכנית – הם רציניים. תהיה תוכנית סדורה ויהיו מי שאחראים ליישומה. כולם יחפשו את הטכנולוגיה שתעשה את ההבדל. וגם יבדקו אצלינו.
ישראל מצוידת היטב לתת מענה לחלק גדול מהצרכים הטכנולוגים של "הדיל החדש". סביר מאוד להניח שיש לנו מה שהם צריכים. אבל –
- רוב הטכנולוגיות שלנו לא נמצאות בשלב המסחרי. לרוב – קוריאנים לא יודעים לעבוד בשלבים האלה.
- חברות ישראליות רוצות למכור פתרונות מלאים. קוריאנים רוצים לקנות את הזכות להשתמש בטכנולוגיה. הרבה עסקאות נופלות על הענין הזה.
- קוריאנים רוצים לערוך התאמות רבות בטכנולוגיה או במוצר. אנחנו חושבים שהם יקנו גם ככה.
- רמת התמיכה והשירות שדורשים הקוריאנים גדולה על הסטנדרטים הישראלים.
ההתאמה האסטרטגית ההסטורית לפיה ישראל מפתחת טכנולוגיות ליבה וקוריאה יודעת להפוך אותן למוצרים בייצור המוני – מתעמעמת בשנים האחרונות. הם משכילים ורעבים – ולמדו לפתח עצמאית במגוון תחומים. אם כי טרם הגיעו לפריצות דרך דרמטיות כגון אלה שנעשות אצלינו.
מאזן האימה של מאזן הסחר
בתחום הסחר של מוצרים ושירותים לא השכלנו ללמד את הקוריאנים שאנחנו השותפים האידיאלים עבורם. אמנם ישנם חברות ישראליות בודדות שעושות חייל בקוריאה והחזה מתנפח לראות יין ישראלי, אופנה, ציוד רפואי ותוספי תזונה ישראליים על המדף – אבל לא משם תבוא הישועה.
מאזן הסחר בין ישראל וקוריאה תמיד היה שלילי. ב 2019 הגרעון המסחרי שבר שיאים. אנחנו מכרנו לקוריאנים מוצרים ושירותים ב 713 מליון דולר וקנינו מהם ב- 1.6 מליארד. גרעון מסחרי של כ- 900 מליון דולר. סביר להניח שהרכש הצבאי מאזן קצת את התמונה. למדנו היטב לקנות מקוריאה. לא למדנו איך למכור להם. מקור לתקווה רואים בשנים האחרונות עם כניסתם של גופים קוריאנים גדולים להשקעות בטכנולוגיה ישראלית.
עיני הכל נשואות אל הסכם הסחר שסוכם אשתקד וטרם נחתם. ההסכם יעשה טוב ליצוא הישראלי לקוריאה. היצוא שלנו סובל כיום מנחיתות מול מתחרים מארצות הברית ומאירופה, שמקבלים העדפה במיסים והיטלים בקוריאה בעוד המוצרים שלנו נאלצים לשלם מיסים מלאים.
הסיכוי שהסכם הסחר יכנס לתוקפו השנה קלוש. האם הם ימהרו לחתום? נזכור כי לקוריאנים יש עדיין חשבון פתוח איתנו. זוכרים את המטוס שהוחזר לקוריאה על נוסעיו? זוכרים את הצליינים הקוריאנים שנדחו מכל מלון? לקוריאנים יש זיכרון טוב. ובקוריאה הכל בנוי על יחסים ארוכי טווח.
הזיכרון ארוך הטווח של הקוריאנים כולל גם את ההעדפה של איטליה בעת רכישת מטוס האימונים של חיל האויר