רק תאכלו ממנו נא! סצנת פרי הים הקוריאני

קולינריה זה עניין של גאוגרפיה. דווקא בירושלים בא לנו מעורב ירושלמי וביפו הבלוטות צועקות "חומוס!". קוריאנים המבקרים בערי חוף מסוימות ( Sokcho , Busan ועוד) חייבים לאכול פירות ים טריים. הבעיה של הקוריאנים שלי, שהם יודעים שאני אשב ואסתכל עליהם בעיניי עגל תוך שהן מוצצים רגליים של סרטן, רודפים עם מקלותיהם אחרי פיסות תולעים

הפיתרון ההומניטרי הוא ללכת איתי לאכול במקום של דגים כשרים. קל מאוד לבחור אותם והם ממש טעימים כשהם נפרסים ישר מהאקווריום. בפוסאן עיר הדגים הכי כייף ב- Gwangalli Beach כשגשר פוסאן מרקד בצבעים מולך בעוד אתה אוכל דגים טריים. בחרתי מתוך האקווריום אצל הסבתא בשוק הדגים בקומה הראשונה בורי ואדום-זנב גדולים. בעוד הצוות פורס את הדגים לפרוסות דקות בוחרים מסעדה ממגוון המסעדות בקומות העליונות, שם מגישים את הדגים שלנו עם מבחר ירקות וסלטים. את הדג עוטפים בחסה טרייה, או עלה שומשום, מוסיפים קצת שום וחריף וטובלים ברוטב סויה. גן עדן. החלוקה ברורה – הקוריאנים מתים על החלקים הנוקשים ואני את אלה הנימוחים בפה. win-win.

הבעיה מתעוררת כשעוברים למחרת ליד מה שאני קורא "סמטת הנחשים". שורות שורות של מסעדות המציגות כל מה שיש בים, חוץ מדגים. צילמתי לכם את הצלופחים ושאר יצורים רוקדים לקראת האורחים, שהולכים תכף לאכול אותם חיים או טריים. הקוריאנים אהוביי מתחילים לנוע באי נוחות ואני מבין שהבורי של אתמול לא באמת עשה את העבודה מבחינתם, ורחמיי נכמרים. יאללה, שיהיה להם בתיאבון!

ואשתי שתחיה אומרת על זה: "רצית קוריאה? – אל תתלונן".

כשאומרים לך שהולכים למסעדת דגים או למסעדה יפנית – הולכים לאכול דגים חיים בעיקר.  אם אתה בסיאול – זו ארוחה יקרה – סימן שמכבדים אותך. למרות שהרבה ישראלים לא מתחברים לז'אנר.

לעיתים קרובות תוכל לבקש לראות את הדג לפני, אם אתה שומר כשרות – זה קריטי.

השיא לדעתי – הם מסעדות טונה (Cham-Chi). אין בשר בקר יותר טעים. אבל שים לב – אם זאת לא מסעדת יוקרה ואתה רוצה לאכול רק טונה – תוודא שלא מגישים לך דגים בטעם דומה – כמו דג חרב (לא כשר!) שנקראים בקוריאנית Sal-Chi או Nal -Chi ואחרים.