מושחתים שוחררתם!

הייתה זו שעת חצות בסיאול והטלפון הנייד שלי צלצל. על הקו מנהל בכיר בחברה שלנו. "גילינו היום ש'קאנג הקטן', ממחלקת הכספים, מעל עד עכשיו ניסינו לשכנע אותו להחזיר את הכסף. הוא לא מוכן". "תודיעו לו שאם הכסף לא חוזר עד מחר. נגיש תלונה במשטרה" אמרתי. השתיקה בצד השני הייתה חשודה, אך לא יחסתי לה חשיבות.

למחרת הוסבר לי בעדינות שאין זה מקובל להגיש תלונה במשטרה במקרה כזה, מה גם שהבחור חבר של כמה מההנהלה הבכירה. כך מצאתי את עצמי (עם בכיר שסחבתי באוזן) בתחנת משטרה קוריאנית מגיש תלונה על מעילה.  הפושע, שלא לקח בחשבון את האפשרות הזאת, החזיר את הכסף תוך מספר ימים. מה שקרה לאחר מכן הוא הסיפור האמיתי. לא שמעתי גינוי או הסתייגות גורפת מהאיש וממעשיו. עובדים נהגו לספר לי כי נפגשו איתו בערב לארוחה ושתיית שיכר. עובדים אף שאלו אותי בכעס "למה אתה עושה בעיות לקאנג?" הסלחנות של הסביבה לשחיתות – היא חלק מהבעיה.

נתקלתי פעם בטופס לחתימה המאשר מתן טלפונים סלולאריים יוקרתיים במתנה לשלושה מפקחי מס שבאו לביקורת בחברה והבטיחו להסתכל על הספרים בעין יפה אם יקבלו מתוצרת החברה. אף אחד לא חשב שזה מוזר לתעד שוחד. נוהל זה נוהל.

שחיתות בקוריאה הייתה שם כל הזמן. פעם היא הייתה מעל השולחן – היום היא מתחתיו. היום יותר מתמיד, הסביבה הסופר תחרותית והצורך להפגין הצלחה ויכולת כלכלית מביאה למעשים חמורים כמו זיוף תוצאות של מחקרים מדעיים (ע"י פרופסורים), זיוף תעודות של השכלה גבוהה ועוד.

אמר לי מנהל קוריאני שאין כמעט עסקה גדולה  בקוריאה שאין מעורב בה Kick-back. השיטה פשוטה ולא משאירה עקבות. למשל – מנהל פיתוח בחברה מתעקש שהמוצר שבפיתוח יכלול את הרכיב שלך – כי הוא היחיד שעומד בדרישות. בתמורה הוא מקבל לכיסו תמלוגים.

השחיתות מתחילה הרבה יותר גבוה. בממשלה ובקונגלומרטים הענקיים ששולטים בכלכלה. אין כמו דוגמאות מהשנה האחרונה להמחשת הנושא.

בסוף שנת 2007 הוענקה חנינה נשיאותית ל-75 אנשי עסקים קוריאנים וגם למייסד של קבוצת "דייהו", שמספר חודשים לפני כן נידון לשמונה שנות מאסר וקנס של 22 מיליארד דולר לאחר שהורשע במעילה, הפרת אימונים והברחת הון שגרמו לקריסת האימפריה שהקים. הנ"ל לא ישב אף יום אחד בכלא.

בשנת 2007 הורשע יושב – ראש "יונדאי", יצרנית הרכב השישית בגודלה בעולם, במעילה והפרת אימונים לאחר שהוא ובנו (יו"ר החברה הבת "קאיה") ניהלו קרן סמויה שחילקה שלמונים לעובדי ציבור. בית המשפט הכניס אותו לכלא לשלוש שנים. חוק זה חוק. אלא שערכאת ערעור המירה את העונש במאסר על תנאי ועבודות שירות שכללו הרצאות וכתיבת מאמרים על שקיפות בניהול(!) הסיבה: "האיש חשוב מדאי לאומה מכדי לשבת בכלא". התביעה ערערה לעליון שפסק שיש להתחיל את המשפט מחדש. נחכה.

בחודש מאי 2008 הודיע האיש החזק בכלכלה הקוריאנית, גון-הי לי, יושב הראש של אימפריית "סמסונג", כי הוא מתפטר מתפקידו על רקע כתב אישום חמור ביותר בגין עבירות מס והפרת אימונים וזאת לאחר שחשדות חמורים יותר כגון שוחד ומרמה הוסרו מכתב האישום.

לאוהדי סמסונג – אל חשש! בסוף שנת 2009 חנן נשיא קוריאה את מר לי מכל ההאשמות מהסיבה הפשוטה שהאומה הקוריאנית צריכה אותו מחוץ לכלא על מנת לקדם את אולימפיאדת החורף שתתארח במדינה בשנת 2018.

אל יגבה לבבנו, ישראל מדורגת לא כל כך רחוק מקוריאה בסקרים על סביבת השחיתות שנערכים על ידי ארגונים בינלאומיים.

הממשלה הקוריאנית חייבת להפגין כלפי חוץ נחישות במלחמה בשחיתות. בלי מלחמה בשחיתות יפסק זרם המיליארדים של השקעות החוץ במדינה. אבל עד שמנהל של קונגלומרט יכנס לכלא יש להתגבר על מסורות עתיקות ועמוקות של נאמנות, מערכת מחויבויות מעוותת וסביבה תאבת בצע. כמו שאמר לי קוריאני שעומד למשפט "לקחתי עורך דין שלמד מחזור אחד מעל התובע באוניברסיטה. יהיה בסדר".

טיפ עיסקי על שחיתות בקוריאה:

תיזהרו שם בחוץ.

מעניין? הרשם וקבל את כל הכתבות החדשות ישירות למייל שלך.