פוסט אורח מאת: דוקטור אלון לבקוביץ.
אחד במרס הוא יום חג בקוריאה -"חג תנועת האחד במרס". ביום זה בשנת 1919 יצאו אלפי קוריאנים לרחובות במחאה שקטה נגד הכיבוש היפני ובעד חופש ועצמאות לקוריאה.
קוריאה הדרומית מציינת בכל שנה את אירועי 1 במרס בהצהרות רשמיות ובטקסים. אירועי הראשון במרס, באים להזכיר ולציין את ההיסטוריה הכואבת של חצי האי הקוריאני (טרם חלוקתו לשתי מדינות) תחת הכיבוש היפני.
מאז שנפתחו שעריה של קוריאה ע"י היפנים ב-1875 ניסתה יפן להגביר את השפעתה על קוריאה. בלחץ המעצמות היא נאלצה לסגת מקוריאה לזמן מה, אך לא ויתרה על שאיפותיה לשלוט בקוריאה ולבסס את מעמדה בשאר חלקי אסיה. בתחילת המאה ה-20, חתמה יפן על הסכמים עם כמה מעצמות אזוריות, אשר הגדירו את מעמדה של יפן בזירה, והמעצמות הכירו במעמדה של יפן בחצי האי הקוריאני. בשנת 1910 הגשימה יפן את אחד מיעדיה וכבשה את חצי האי הקוריאני. בהסכם שנחתם בין מנהיגי קוריאה ליפן, סופחה קוריאה ליפן. הסכם הסיפוח נוסח בצורה המציגה את סיפוחה של קוריאה ליפן, כאינטרס הטוב ביותר עבור קוריאה. סיפוח שיאפשר לקוריאה להשיג יציבות ופיתוח כלכלי.
עם סיפוחה של קוריאה, החל הממשל היפני להרחיב את השליטה והפיקוח שלו בחצי האי ולשדרג את התשתיות בקוריאה במטרה שישרתו את המשך הכיבוש היפני בשאר חלקי אסיה. הכיבוש היפני נקט ביד קשה כלפי הנתינים הקוריאנים. בהמשך אף ניסה הכיבוש היפני למחוק את הזהות הקוריאנית באמצעות מגבלות על פרסומים בקוריאנית, הוראה לשנות את שמות המשפחה הקוריאנים לשמות יפנים ועוד.
הקוריאנים ניסו לשכנע את המעצמות לסייע להם לסיים את הכיבוש היפני של קוריאה ללא הצלחה, היות ומעצמות המערב לא ראו בקוריאה יעד מרכזי חשוב. 14 הנקודות של הנשיא האמריקני וודרו וילסון שפורסמו לקראת ועידת ורסאי של סוף מלחמת העולם הראשונה, כללו קריאה להגדרה עצמית ויצרו תקווה בקרב קבוצות שונות בחברה הקוריאנית שניתן להשיג מחדש את עצמאותה של קוריאה. זאת למרות שהנשיא וילסון לא התכוון כלל לקוריאה.
מעצמות המערב בשתיקה
33 ארגונים קוריאנים חברתיים, סטודנטים, דתיים ופוליטיים חתמו על הצהרת העצמאות של קוריאה וקריאה לשחרורה של קוריאה מעול הכיבוש היפני. הצהרה זו הוקראה ב-1 במרס 1919, כשהמטרה היתה לצאת בקול מחאה כנגד הכיבוש היפני מתוך תקווה שהדי המחאה יגיעו לבירות המערב, והם יבואו לסיים את הכיבוש היפני בקוריאה. לאחר הקראת ההצהרה, מיליוני קוריאנים יצאו לרחובות בקריאה לעצמאותה של קוריאה ולסיום הכיבוש היפני. השלטון היפני הופתע מהיקף ההפגנות ונקט ביד קשה ואלימה לדיכוי המחאה.
תנועת האחד במרס לא השיגה את יעדה. הכיבוש היפני הסתיים ב-1945 ולא ב-1919 כפי שקיוו. הקוריאנים היו נאיבים מדי ולא קראו נכון את מפת האינטרסים של המעצמות. קוריאה ב-1919 לא היתה חשובה מספיק עבור מעצמות העולם.
הצהרות מנהיגי קוריאה הדרומית באירועי 1 במרס בשנים האחרונות, כוללות בעיקר סממנים לאומיים וביקורת על יפן.
דר׳ אלון לבקוביץ הוא מומחה למדיניות חוץ וביטחון, בדגש על חצי האי הקוריאני. משמש כראש החוג החוג למדעי החברה והאזרחות במכללת בית ברל וכחוקר במכון בגין-סאדאת.
אין תגובות עדיין